בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. אָמַר רִבִּי הִילָא. מָאן דְּאָמַר. תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. כְּשֶׁהַשֵּׁינִי כֹהֵן. וּמָאן דְּאָמַר. לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בְּשֶׁאֵין הַשֵּׁינִי כֹהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומ''ד לא תאכל בתרומה בשאין השני כהן. וה''ק אם עכשיו בת כהן לישראל היא לא תאכל שהרי מקודשת להשני:
א''ר הילא. ולא פליגי דמ''ד תאכל בתרומה כשהשני כהן וה''ק אם בת כהן לישראל היתה להראשון וכשקדשה השני כהן תאכל בתרומה דקידושי הראשון ישראל לאו כלום הן לאסרה בתרומה:
בת כהן לישראל תאכל בתרומה. אמתני' קאי אם בא אחר וקידשה בתוך שלשים ואם בת כהן לישראל היא תאכל בתרומה:
הֵי לָךְ כֶּסֶף זֶה שֶׁיִּקָּנֶה לִי עַבְדָּךְ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָרִאשׁוֹן בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַשֵּׁינִי בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זֶה וָזֶה אֵינוֹ בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זֶה וָזֶה בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. מָאָן דָּמַר. הָרִאשׁוֹן בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. 32b וּמֵת תַּחַת יָדוֹ. מָאן דְּאָמַר. הַשֵּׁינִי בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. כִּי כַסְפּוֹ הוּא. מָאן דְּאָמַר. זֶה וָזֶה בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. הָרִאשׁוֹן וּמֵת תַּחַת יָדוֹ. הַשֵּׁינִי כִּי כַסְפּוֹ הוּא. מָאן דְּאָמַר. זֶה וָזֶה אֵינוֹ בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. הָרִאשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ כַסְפּוֹ וְהַשֵּׁינִי אֵינוֹ מֵת תַּחַת יָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מ''ד השני ביום וביומיים. אבל לא הראשון דכתיב כי כספו הוא למי שגופו קנוי לו וקסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והוי אצל הראשון כעבד כנעני של אחרים דדינו כישראל ואינו ביום ויומיים:
מאן דאמר הראשון ביום וביומיים. דכתיב ומת תחת ידו וכל שלשים יום תחת ידו קרינן ביה דקסבר קנין פירות שיש להראשון בזה העבד דהיינו תשמישו כל שלשים יום כקנין הגוף דמי:
הראשון ביום וביומיים. בתוך השלשים ישנו עמו בדין יום או יומיים כדין המכה לעבדו הכנעני אם יום או יומיים יעמוד פטור אבל השני לא דאכתי לאו עבדו הוא כדמפרש ואזיל:
לאחר שלשים. וכל השלשים ישמשנו להראשון:
מֵעַכְשָׁיו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ קִידּוּשֵׁי מֵאָה תוֹפְשִׂין בָּהּ. אָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. לָכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ קִידְּשָׁהּ הַשֵּׁינִי קִידּוּשִׁין גְּמוּרִין. רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי בְעָא קוֹמ͏ֵי רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. מַה נַפְשֵׁךְ. מַה שֶׁקָּנָה בָהּ הָרִאשׁוֹן קָנָה וְהַשְּׁאָר הַשֵּׁנִי בָא וְגוֹמֵר. אָמַר לֵיהּ. וְכִי יֵשׁ נַפְשֵׁךְ בְּעֶרְווֹת. מָהוּ כְדוֹן. כָּל אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ קְנוּיָה לְאָדָם אֶחָד אֲפִילוּ קִידּוּשֵׁי מֵאָה תוֹפְסִין בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו כדון. ומה טעמא לפי שכל אשה שאינה קנויה גמורה לאדם אחד אפילו קדושי מאה תופסין בה ואפי' בא השלישי וקדשה אחר שקדשה השני קדושין גמורין יש לו בה צד קידושין דכיון שהראשון אמר מעכשיו הוה לי' קנויה ומשויירת וקידושי הכל תופסין בה כל זמן שאינה נגמרת להראשון וכן אין קידושי השני יכולין להפקיע של הראשון הואיל שבמקצת קנויה היא להראשון:
א''ל וכי יש נפשך בעריות. וכי אומרי' מה נפשך להקל היכא שיש כאן צד ערוה וכה''ג איתא בכמה דוכתי ביבמות:
בעא קומי ר' אלעזר. עלה אמאי אינה מקודשת לשני נימא מה נפשך מה שקנה הראשון בה קנה כלומר כיון דקנין הראשון לא הי' אלא לאחר ל' יום וקונה ומשיי' הוא ועכשיו שבא השני וקדשה קדושין גמורין נימא דהשאר מה ששייר הראשון השני בא וגומר וליפקעו קידושי הראשון לגמרי:
א''ר לעזר לכן צריכה. למיתני דמקודשת ואינה מקודשת אלא אפי' קידשה השני קידושין גמורין ולא אמר מעכשיו ולאחר עשרים אפ''ה קידושי הראשון לא פקעי לגמרי ואע''פ שלא הגיע זמנו עד לאחר שקדשה השני קדושין גמורין כדלקמן:
אפי' קידושי מאה תופשין בה. אם בא אחר וקידשה מעכשיו ולאחר עשרים ואחר לאחר עשרה ואפילו מאה יש בהן צד קידושין לכלן דכל חד וחד רווחא שבק לחבריה:
בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. לָכֵן צְרִיכָה שֶׁאֲפִילוּ הַשֵּׁינִי כֹהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. קתני במתני' לכן צריכ' שאפילו השני כהן לא תאכל בתרומה מחמת קידושי הראשון שעליה:
הָיוּ שְׁנִיהֶן כֹהֲנִים שְׁנֵיהֶן אַחִים. שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. הָיוּ שְׁלֹשָׁה אַחִין וְקִידְּשׁוּהָ שְׁנַיִם מֵהֶן וָמֵתוּ. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אֵשֶׁת מֵת אֶחָד מִתְייַבֶּמֶת וְלֹא אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים. הָיוּ שְׁנֵי אַחִים וְקִידְּשׁוּהָ שְׁנֵיהֶן וּמֵת אֶחָד מֵהֶן. הַשֵּׁינִי מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בָּהּ. מָה נַפְשֵׁךְ. מַה שֶׁקָּנָה בָהּ קָנָה וְהַשְּׁאָר נָֽפְלָה לוֹ מֵאֵת אָחִיו. רִבִּי יוּדָן בַּר פָּזִי אָמַר. אָסוּר בָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. כָּל יְבָמָה שֶׁאֵינָהּ כּוּלָּהּ לִפְנִים צַד הַקָּנוּי שֶׁבָּהּ נִידּוֹן מִשּׁוּם עֶרְוָה וְעֶרְוָה פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. יְאוּת אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. כְּלוּם נָֽפְלָה לוֹ לֹא מַחְמַת אָחִיו. לְאָחִיו הִיא אֲסוּרָה לוֹ הִיא מוּתֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יאות אמר ר' יודה בר פזי. ומטעמא אחרינא הוא דכלום נפלה לו לייבום לא מחמת אחיו ולאחיו היתה אסורה מחמת קידושין של זה ולא היא מותרת בתמי' ואע''ג דמצינו טובא דאסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כדחשיב להו בפ' יש מותרות התם אסירא וקיימא כגון אלמנה לכ''ג כו' אבל הכא האיסור על אחיו מחמתו הוא:
צד הקנוי שבה. צד שהוא קנוי לו ואינה זקוקה ליבום הרי אותו צד נידון משום ערוה שאינה יכולה להתייבם וא''כ הוי לה צד השני כצרת ערוה והרי ערוה פוטרת צרתה ואסורה להתייבם:
ר' יודן בר פזי אמר אסור בה. כדמפרש ר' יוסי טעמא כל יבמה שאין כולה לפנים שאינה כולה לפני היבם שהרי אינה זקוקה לו אלא במקצת:
מה נפשך. מותרת לו מה שקנה בה בקדושיו במקצת קנה בה והשאר שהיו עליה מחמת קדושי אחיו נפלה לו עכשיו לייבום מאת אחיו:
היו שני אחין וקידשוה שניהן. בגוונא דאמרן דהויא מקודשת במקצת לשניהן ומת אחד מהן בלא בנים מהו שיהא השני מותר בה:
הדא היא דתני ר''ח. ופשיט לה דדמיא להא דתני ר' חייא ושנויה היא ביבמות פ' ד' אחין גבי מתני' דקתני ג' אחין ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת חולצת ולא מתייבמת שנאמר ומת אחד מהן יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת ב' יבמין כגון זו שעדיין לא יצאתה מזיקת יבום של הראשון שאין יבמה יוצאה מזיקת' אלא בביאה וניתוסף עליה זיקת מאמרו של השני וה''נ כן דקידושי שניהם אהנו בה דהואיל והאח השני קידשה קודם שגמרו קדושי הראשון תפסו בה שניהם והויא אשת שני מתים ואסור' להתייבם:
היו שלשה אחין וקידשוה שנים מהן. בגוונא דקאמר במתני' אחד אמר לה מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחיו וקדשה בתוך שלשים דעכשיו קדושי שניהם עליה ומתו מהו שמותר השלישי לייבם אותה אם כיבמה הבאה משני בתים היא או לא:
היו שניהן כהנים. ולאחר שגרש גם השני מיירי שניהן אסירין בה והכל להשמיענו שאפי' גרושי הראשון שהיו קודם זמן הוו עכשיו גירושין וכן שניהן אחין כל אחד אסורה לו משום גרושת אחיו:
חַד תַּלְמִיד בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. נָתַן לָהּ בְּשַׁחֲרִית עַל מְנָת לְגֵרְשָׁהּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. חַד דָּוִיד 33a סְבַר מֵימַר. כָּל שֶׁהוּא קוֹנֶה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים קוֹנֶה קַנְייָן גָּמוּר. אֲבָל אִם הוֹסִיף בָּהּ הַשֵּׁינִי קִנְייָן גָּמוּר קוֹרֵא אֲנִי עָלֶיהָ לֹא יוֹכַל בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל אם הוסיף בה השני קנין גמור. כלומר אבל בהא מודה ר' זעירא. אם לאחר שהוסיף בה השני וקנה לה קנין גמור לאחר שלשים ומת או גירשה אסורה היא לראשון דקורא אני בה לא יוכל בעלה הראשון וגו' דאע''פ שגרשה הראשון קודם שחלו קידושין שלו מכל מקום כשיבא הזמן שחלו הקידושין והגירושין כאחת והיינו לאחר שלשים גרושתו של הראשון מיקריא ואסורה עליו לאחר מיתתו וגרושין של השני משום מחזיר גרושתו משניסת:
אר''ז. דלא היא אלא לאחר ל' הוא דקונה השני קנין גמור דהא אכתי לא גמרי קדושי הראשון בכל הל' יום לשיחולו הגירושין שלו וכשיבא אחר שלשים אז חלו הקידושין והגירושין של הראשון כאחת וקונה השני קנין גמור ונפקא מינה אם בא עוד אחר וקדשה בתוך שלשים תפסו בה ג''כ קידושין שלו:
חד דויד. חכם אחד ששמו דוד סבר מימר כל שהוא קונה כלומר דעכשיו קונה השני בכל זמו ואפי' בתוך ל' כיון שהראשון גירשה קודם שקדשה זה:
נתן לה בשחרית. הראשון שקדשה מעכשיו ולאחר שלשים נתן לה בשחרית על מנת לגרשה בין הערבים ובא אחר וקידשה מהו מי אמרינן דעכשיו קונה השני קנין גמור שהרי גירשה זה או דלמא דגירושיו לאו כלום הן דהרי עדיין לא חלו הקידושין שלו עד לאחר שלשים יום ואכתי קנוי' ומשוייר' היא ואין השני קונה בה קנין גמור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source